החלטה בתיק ע"מ 1073-09

לפניי בקשה לחייב את המערערת להפקיד ערובה להבטחת הוצאות ההליך.

המערערת, חברה העוסקת בתחום הייעוץ לפרויקטים בנדל"ן, הגישה ערעור על שומת מס שומות שהוצאה על ידי המבקש, הוא המשיב בהליך העיקרי, (להלן: " המשיב"), לפיה נוכו לטעמו שלא כדין על ידי המערערת תשומות בהיקף של כ 2.5 מליון ש"ח, וזאת לתקופה שבין 01/04 ועד 10/07. הבקשה נתמכת בתצהירו של מר בני אייגר, המשמש כמנהל תחום בכיר ביקורת חשבונות אצל המשיב, שדן בהשגה שהגישה המערערת. 

בבקשה נטען כי התשומות נשוא הערעור מהוות ברובן הוצאות פרטיות של מנהל המערערת, מר דוד אפל, (להלן: " אפל"), כמו גם הוצאות הקשורות בפרויקטים בחו"ל ואשר לא הוכח כי הוצאו בקשר עם עסקאות המערערת החייבות במס.

המשיב מבסס את בקשתו על סעיף 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 (להלן: "התקנות") העוסק בחיוב בערובה להבטחת הוצאות המשיב, ואשר לו תחולה גם על ערעורים לפי חוק מס ערך מוסף, בהתאם לתקנה 10(א) לתקנות מס ערך מוסף ומס קניה (סדרי דין בערעור), תשל"ו-1976. כמו כן, נשען המבקש על סעיף 353א לחוק החברות, התשנ"ט - 1999 (להלן: "חוק החברות") שעוסק בחיוב חברה בהפקדת ערובה להוצאות משפט וקובע חזקה לפיה יש לחייב חברה בעירבון מוגבל, בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המשפט, לבקשת הנתבע, אלא אם כן התקיימו התנאים הנקובים בסעיף לסתור את הצורך בהפקדת ערובה.

בבקשה נטען כי למערערת אין אמצעים לשאת בתשלום הוצאות הערעור. בהקשר זה נטען על ידי המשיב כי לאחר בדיקה עולה שלמערערת אין פעילות עסקית מאז שנת 2011 כעולה מהדווחים התקופתיים למשיב, כמו גם שאין בחזקתה נכסים הרשומים על שמה. אשר על כן עותר, לחייב את המערערת בערובה גבוהה וראויה ביחס לסכום מס התשומות נשוא הערעור, והעלויות הכרוכות בבירור הערעור.

בתגובה הנתמכת בתצהירו של אפל, נטען כי בהתאם לתקנה 519 לתקנות, והטעמים שעומדים ביסודה, ההליך של חיוב המערערת בהפקדת ערובה הינה בבחינת היוצא מן הכלל, ואין לעשות בו שימוש במקרה הנוכחי, גם על מנת שהתקנה לא תהפוך להיות אמצעי להצבת מחסום בפני הגישה לערכאות. עוד מוסיפה המערערת וטוענת כי אין לקבל את הבקשה מחמת אופיו של ההליך, שכן מערער המצוי בקשיים כלכליים ואשר יתקשה בהעמדת ערובה, ימצא עצמו במצב לפיו יאבד את זכותו לחלוק על חיוב במס ובאופן שיחויב בתשלום סכום השומה. עוד נטען כי הבקשה למעט שני סעיפים בה, נעדרת התייחסות לשאלת סיכויי הצלחת הערעור, כאשר לעמדת המערערת אלה גבוהים. בתגובתה מפרטת המערערת בהרחבה את טענותיה בקשר לאפיון התשומות, אשר מקומן אינו במסגרת זו, אלא במסגרת ההליך העיקרי, ודי אם אציין בקצרה כי בהתייחס לתשומות בקשר להוצאות הפרטיות נטען בין היתר כי: ביחס לטענות בגין יועצי תקשורת ושמירת המוניטין, אין מדובר בהוצאות פרטיות של אפל, שהיה הדמות הדומיננטית בה, לפי שהמוניטין של החברה מזוהה עם זה של מנהלה. בדומה, נטען כי תשומות ביחס ליחסי ציבור, פרסום ותדמית הן מסוג תשומות כלליות שהוכרו כניתנות לניכוי ומבלי שיהיה צורך לייחס אותן לעסקה ספציפית. ביחס לתשומות הקשורות בייצוג בהליכים משפטיים נטען כי ההליכים המשפטיים היו קשורים בפעילות של המערערת ולכן סיכויי הערעור ביחס לרכיב זה גבוהים. זאת ועוד, המערערת מפרטת בהרחבה את הרכיב של התשומות שהוצאו בקשר לעסקות חייבות תוך שמפנה לתצהירו של אפל והנספחים לו.

באשר לסיכוייו של המשיב להיפרע ככל שיושתו הוצאות על המערערת נטען כי אלה אינם קלושים, לפי שלאור אופי עסקיה של המערערת, וגם אם בתקופה מסוימת לא ניתן להצביע על הכנסות אזי אין בכך כדי להוות אינדיקציה באשר להכנסות עתידיות. המערערת טוענת כי היא צפויה לקבל בשנה הקרובה, "תמורות בגין שירותים הקשורים במספר פרויקטים מסוג "פינוי בינוי" העומדים לפני תחילת עבודות" (סעיף 22 לתגובה), כך שיש צפי להכנסות גבוהות בעת הקרובה.

המערערת דוחה את טענת המשיב לפיה יש להשית עליה ערובה בהתאם לסכום מס התשומות נשוא הערעור, ומוסיפה כי ככל שבית המשפט ימצא כי יש להשית עליה ערובה, יש לקבוע כי זו תהיה בהתאם לסכומים הנפסקים ברגיל בערעורי מיסים, לא כל שכן, לעמדתה, עיקר המחלוקות נשוא ההליך הן ביחס לשאלות משפטיות.

בתשובתו טוען המשיב כי המערערת לא הניחה את התשתית הראייתית לפיה יש ביכולתה לשאת בתשלום ההוצאות ככל שערעורה יידחה על מנת לסתור את החזקה מכוח סעיף 353א לחוק החברות המחייב בהפקדת ערובה. עוד נטען כי היא לא הוכיחה שבנסיבות העניין אין הצדקה לחיובה בהפקדת ערובה, כי היא לא שיכנעה שיש ביכולתה לשאת בתשלום ההוצאות ככל שיושתו עליה והסתפקה בציון כי צפויה לקבל תמורות בגין שירותים הקשורים לפרויקטים מסוג "פינוי בינוי" ומבלי שצירפה ראיות לתמיכה באמור.

דיון

לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובות, שוכנעתי כי יש מקום לחייב את המערערת בהפקדת ערובה להבטחת הוצאות ההליך.

סעיף 353א' לחוק החברות קובע כי על חברה שהגישה תובענה לבית המשפט מוטלת חובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הנתבע, אלא אם קיימות נסיבות המצדיקות להפטירה מחובת הפקדת העירבון או באם הוכיחה כי יש בידה לשאת בהוצאות ההליך (רע"א 10905/07 נאות אואזיס בע"מ נ' זיסר (2008). ההלכה הפסוקה ראתה להחיל את הסעיף גם על ערעורי מיסים ובאופן שבתי המשפט נוהגים לחייב בערובה להוצאות בהליך כגון זה שלפניי, ובכפוף לסייגים כפי שנזכרו לעיל.

לא ראיתי לקבל את עמדת ב"כ המערערת לפיה יש להחיל במקרה שלפניי את תקנה 519 הדנה במתן ערובה ע"י תובע לתשלום הוצאות הנתבע במסגרת הדיון בערכאה הראשונה. לצורך תקנה 519 לתקנות על הנתבעים להוכיח כי על התובע לשאת בתשלום ערובה ובהבדל מתקנה 353א' הקובעת חזקה הניתנת לסתירה ביחס לחיוב החברה בתשלום ערובה (וראה 10905/07 הנ"ל).

מקור נורמטיבי אחר לחיוב המערערת בהפקדת ערובה הוא תקנה 428 לתקנות המסדיר את הפקדת הערובה ע"י מערער כתנאי להגשת הערעור ובהרכבה עם תקנה 10 (א) לתקנות מס ערך מוסף המחילה את התקנות על הליכים כגון דא, ובחריג של תקנות שהוצאו מפורשות ואינן רלבנטיות להליך שלפניי.

השתכנעתי כי המערערת לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה, ולא שיכנעה כי התקיימו בעניינה התנאים המסייגים את החובה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות הערעור.

לעניין זה, ולשלב זה, אין די באמירה בעלמא של המערערת כי קיימים בידה אמצעים לשאת בתשלום הוצאות המשפט. פרט לאמירה דנן, אין כל אסמכתא התומכת בה, לרבות מסמכים שמצופה שיצורפו לתשובה, ושיהיה בהם כדי לאושש את הנטען, כגון הסכמים שהמערערת צד להם בקשר לפרויקטים הנזכרים, ושיהיה בהם איזכור של הנכסים, זהות הצדדים, תקבולים עתידיים בידי המערערת. כן ניתן היה לצפות לחוות דעת חשבונאית או שמאית בקשר עם התקבולים העתידיים כנטען, מעבר להערכות ותחזיות, אך כזאת לא צורף.

זאת ועוד, גם בתצהיר התומך בבקשה אין התייחסות המגבה את האמור וכל שנזכר בו הוא כי להערכת המצהיר, בתוך פחות משנה, יחל ביצוע העבודות, וכי עם תחילת ביצוע הפרויקטים תהיה המערערת זכאית לקבלת תמורות נכבדות. למותר לציין, כי אין בכך ולא כלום.

נתתי דעתי, לטענת המערערת לפיה מחמת אופיו של ההליך, הרי אדם שמצבו הכלכלי קשה, יאבד את זכותו לחלוק על חיובו במס ובאופן שיושת עליו סכום השומה ולא ראיתי לקבלה. המערערת לא דקה פורתא, לפי שטענותיה הועלו ונבחנו במסגרת השגתה על השומה, ואין זאת אלא שהליך הערעור הוא הליך נוסף המבקש להשיג על הכרעה לאחר שכאמור, הטענות הועלו נבחנו ונדחו. הנושא נידון על ידי תוך הסתמכות על הלכות פסוקות בע"מ 27762-01-11 זמין ואמין בע"מ נ' מסך ערך מוסף (ניתן ביום 15.2.11) .

עם זאת, ובשים לב גם לזכותו של דל אמצעים להתדיין, יימצא האיזון הראוי בסכום הערובה שתושת, כאשר לטעמי ובניגוד לעמדת המשיב, היקף הסכום השנוי במחלוקת אינו מהווה בהכרח אינדיקציה לעלויות בירור ההליך ולהוצאות שיושתו. לא ניתן לשלול כי גם אם הסכום הוא גבוה, בירור ההליך אינו מורכב ומשום כך ההוצאות לא תהיינה על הצד הגבוה והיפוכו של דבר.